החלטה בתיק בש"א 172611/06

1.                 בפני התנגדות לביצוע שטר בגין שני שיקים ע"ס כולל של 20,000 ש"ח (בערכי קרן) שנמשכו ע"י המבקשת לטובת "מרכז המתכת יבוא ושיווק בע"מ" (להלן : "הנפרע" או "מרכז המתכת") וסוחרו למשיב.

2.                 בדיון שהתנהל בפני העלתה ב"כ המשיב טענה מקדמית לפיה מאחר ומדובר בסדרת שיקים והתנהל כבר הליך קודם לגבי שיק אחד בסדרה, ולאחר שניתנה רשות להתגונן התקבלה תביעת המשיב, קיים בין הצדדים מעשה בית דין.

3.                 בהחלטה מיום 14.2.07 קבעתי כי אכן קיים השתק פלוגתא בין הצדדים לפיו המשיב הינו לפחות אוחז בעד ערך וכי הסיחור למשיב קדם לכשלון התמורה. עוד קבעתי שיש מקום להתייחס בנפרד לסוגיית תום הלב של המשיב כפי הנטענת בהתנגדות וזאת מאחר ובית המשפט קבע כי המבקשת לא הוכיחה ידיעת המשיב אודות מצב הנפרע באופן שבו יש לשלול את תום הלב של המשיב בעת קבלת השיק נשוא התובענה, ומדובר בממצא שלילי שמסייג את תחולתו של השתק הפלוגתא.

4.                 ציינתי בהחלטתי הנ"ל כי על פניו, במקרה שבפני אין רלבנטיות לכאורה לשאלת תום הלב של המשיב, מאחר והוא גובר על טענת כשלון התמורה גם בהיותו אוחז בעד ערך ואינו נדרש להוכיח אחיזה כשורה. הנ"ל בהסתמך על הלכת ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז(1) 595 (להלן : "הלכת גויסקי") כפי שאומצה בע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281, 290. למרות זאת, קבעתי שלא נחסמו דרכיה של המבקשת בנוגע לטענה בדבר חוסר תום הלב של המשיב כתוצאה מהאירועים הקשורים בסירובו הנטען מלקבל את השיקים כבטוחה מהנפרע.

5.                 בהתאם לכך, התקיים ביום 30.4.07 דיון נוסף בו נחקרו מנהל המבקשת, מר אליעזר מורסקי ומנהל הנפרע, מר גרוסטיין ריקרדו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם ואף הגישו אסמכתאות משפטיות.

6.                 יוער, כי טענות נוספות שביקשה ב"כ המבקשת להעלות במסגרת הדיון בדבר פקיעת שיקים בסדרה, נדחו מפאת הרחבת חזית ונוכח קביעת המסגרת הדיונית בהחלטה מיום 14.2.07.

על כן, נותרה הכרעה רק בשאלה האם טענת המבקשת בדבר חוסר תום ליבו של המשיב כתוצאה מהאירועים הקשורים בסירובו לקבל את השיק כבטוחה מהנפרע, מצדיקה מתן רשות להתגונן.

7.                 המבקשת טענה כי בטרם קיבל המשיב את השיקים ממרכז המתכת, הוא פנה לבנק הפועלים בו מתנהל חשבון המבקשת ממנו נמשכו השיקים וקיבל מידע שלילי בעקבותיו סרב לקבל את השיקים ממרכז המתכת. מעדותו של מר מורסקי עולה כי המבקשת לא היתה בבעיה כלכלית במועד בו הוסבו השיקים ובמועד הבדיקה הנ"ל, אלא שנוכח החלפת מנהל בבנק הפועלים שלא הכיר אותו חוללו מס' שיקים של המבקשת.

מר גרוסטיין העיד כי כשמרכז המתכת קיבלה את השיקים מהמבקשת היא סברה כי העבודה (בגינה נמסרו השיקים) תבוצע. מר גרוסטיין מעיד אודות שיחה טלפונית שהתנהלה בין שותפו לבין נציג השיב המודיעו כי השיקים אינם טובים דיים כבטחונות, אולם הבהיר בחקירתו כי אינו יודע האם דובר בעצם על אי הסכמת המשיב לנכיון השיקים או שמא המשיב לא הסכים לקבל השיקים אף כבטחון לאשראי.

אין להוציא מכלל אפשרות שנציגי המשיב הביעו אי הסכמה לבצע עסקת נכיון ע"ס השיקים ולהעניק אשראי נוסף על פיהם, ואין בהכרח מדובר בסירוב לקבל השיקים כבטחון. אולם אין מחלוקת בין הצדדים כי בסופו של יום, המשיב קיבל השיקים בהיסב וכי אין מחלוקת כי נתנה תמורה בדמות יתרת החובה בחשבון.

בכל מקרה עולה כי במועד קבלת השיקים היה הנפרע מרכז מתכת במצב כלכלי שפיר ומנהליו סברו כי העבודה תבוצע, על כן, המשיב לא יכול היה לחשוב אחרת. היעדר תום הלב המיוחס למשיב היה צריך להראות באופן פוזיטיבי כי היה למשיב יסוד ממשי להניח כי הנפרע לא יתן תמורה בעד השיקים ולא מצאתי כי היה יסוד ממשי לכך (ראה בענין זה סעיף 91 לפקודת השטרות וגישת בית המשפט בע"א 143/78 בנק הפועלים בע"מ סניף כפר שמריהו נ' רם, פ"ד לג(1) 288 , 290). אמנם דף החשבון מראה כי במועד הסיחור היו כבר כמה החזרות של שיקים, אך לטעמי אין בכך כדי לשלול את תום הלב של המשיב.

8.                 הנכון הוא שבטענות כגון דא הקשורות במעמד האוחז, ראוי לתת רשות להתגונן ע"מ לאפשר למבקשת להוכיח את טענותיה גם באמצעות חקירת עדי המשיב וזו תתאפשר רק בניהול תובענה ולא במסגרת התנגדות (שבה אין לה אפשרות לחקור את עדי הצד שכנגד). במקרה שבפנינו גם אם תוכח הטענה, לכל היותר המשיב לא היה מוכר כאוחז כשורה אך כאמור לעיל, נוכח הלכת גויסקי אין לו צורך במעמד זה ודי לו להיות אוחז בעד ערך, כך שלא יהא בטענה כדי לשנות את התוצאה.

9.                 הצדדים התייחסו באסמכתאות המשפטיות שהציגו לי לשאלה האם יש להחיל על המקרה את הלכת גויסקי, אולם הלכה זו כבר הוחלה בפסק הדין האחר שניתן בין הצדדים ובהיעדר קביעה מחייבת או מנחה אחרת מאת בית המשפט העליון, אין מקום לסטות ממנה עם כל הביקורת הנלוות אליה כפי שסקרתי בהחלטתי הקודמת (ראה בין היתר את ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, פ"ד מח(4) 498, 526 וע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יצחקי, פ"ד נה(4) 83, 85).

עוד יש לומר כי לא ניתן ללמוד מפסיקת של בית משפט שלום אליה הופניתי המוצאת שלא להחיל ההלכה במקרה שבפניו, כאסמכתא לכך שיש מקום לסטות מהלכה מחייבת זו במקרה דנן. ניתן אף לומר כי יישום הלכת גויסקי במקרה דנן היא הכרעה בפלוגתא משפטית בין הצדדים אשר נדונה והוכרעה ומקימה אף היא השתק פלוגתא, שאין  לסטות ממנו במשפט אחר בין אותם צדדים (ראה בענין זה ע"א 158/83 פינקל נ' נוימן, פ"ד לח(1) 17, 28 וספרה של המלומדת נינה זלצמן , מעשה בית דין בהליך האזרחי (הוצאת רמות, התשנ"א) ע"מ 188). לפיכך די בהשתק הפלוגתא כפי הקיים בתיק, כדי להוביל לדחיית ההתנגדות, מאחר וקיימת מניעות דיונית מצד המבקשת לטעון שהבנק אינו אוחז בעד ערך, ומשכך הוא גובר על טענותיה בדבר כשלון התמורה שקדם לסיחור.

10.              אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות ומחייב את המבקשת בתשלום הוצאות המשיב בסך של 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. בקביעת סכום ההוצאות, לקחתי בחשבון כי בהחלטתי מיום 14.2.07 כבר חייבתי בסכום הוצאות לפי התוצאות, ונוכח הכרעתי פה, ההוצאות שנקבעו בהחלטתי הנ"ל יחולו על המבקשת יחד עם ההוצאות דנן.

11.              ההליכים המתנהלים בתיק ההוצל"פ 0145893068 ישופעלו.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום י' בסיון, תשס"ז (27 במאי 2007) בהיעדר הצדדים

                                                                                 ___________________